צוואות

צוואה היא הצהרה בכתב, המהווה מסמך משפטי, אשר מסדיר את חלוקת הרכוש של אדם לאחר מותו. הצוואה יכולה להתייחס לכל רכוש שהיה לאדם בעת מותו, ולכלול הוראות מדויקות ותנאים לביצועה ולחלוקת הרכוש. אין הגבלה על מספר הצוואות שיכול אדם להשאיר אחריו, אך הצוואה המאוחרת התקפה היא שתקויים והיא מבטלת צוואות שקדמו לה.

החוק הישראלי מכיר בארבעה סוגי צוואות:

  • צוואה בכתב יד:  כתובה בידי המצווה, וחתומה בחתימתו ובכתב ידו, נושאת את תאריך חתימתה, בכתב ידו של המצווה.
  • צוואה בפני עדים: נעשית בכתב, נושאת תאריך, נחתמת בידי המצווה בפני שני עדים. הצוואה יכולה להיות כתובה בכתב יד או מודפסת, אך החתימות חייבות להיות בכתב ידם של המצווה והעדים, ולהיחתם במועד עריכת הצוואה ולא במועד מאוחר יותר. מומלץ, כי לפחות אחד העדים יהיה עורך דין המתמחה בעריכת צוואות, כדי למנוע מהמצווה טעויות שעלולות לאחר מותו להביא לפסילת הצוואה.
  • צוואה בפני רשות:  צוואה הנאמרת בעל פה או מוגשת בכתב בפני שופט, הרשם לענייני ירושה, חבר בית דין דתי או נוטריון.
  • צוואה בעל פה: ידועה גם בשם צוואת "שכיב מרע". האפשרות לערוך צוואה מעין ז, קיימת רק במקרה שהמצווה נמצא על סף מוות, או רואה עצמו במצב כזה. צוואה בעל פה צריכה להיעשות בפני שני עדים המבינים את שפת המצווה, ועליהם לרשום אותה בזיכרון דברים הכולל את תוכן הציווי, התאריך והנסיבות שהביאו לעריכתה. לאחר מכן יש להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה. צוואה בעל פה בטלה לאחר חודש, אם חלפו הנסיבות שהצדיקו את עריכתה והמצווה עודנו בין החיים.

בקשה למתן צו לקיום צוואה – לאחר מותו של המצווה, יש להגיש בקשה לקיום הצוואה,  לרשם לענייני ירושה, במחוז מגוריו של המצווה (המחוזות: תל אביב והמרכז, ירושלים, חיפה והצפון, באר שבע והדרום).

הבקשה יכולה להיות מוגשת ע"י מבקש שיש לו עניין בעיזבון כיורש, כמנהל עיזבון, או כנושה. לבקשה מצורף תצהיר עליו יש לחתום בפני עו"ד.

לבקשה יש לצרף המסמכים הבאים:
תעודת הפטירה של המצווה, הצוואה המקורית, הודעה לכל היורשים על הגשת הבקשה ואישורים על תשלום האגרה לרשם (ניתן לשלם באופן מקוון דרך האתר).